נפגעות תקיפה מינית שהגישו תלונה במשטרה מספרות על תחושה של החזרת הכוח לידיים שלהן, אבל הסטטיסטיקה העגומה של סגירת התיקים והמחירים החברתיים גורמים לרוב הקורבנות שלא להתלונן. הכנו סיכום של הסיבות בעד והסיבות נגד – ההחלטה בסופו של דבר היא רק שלכן

הם חיים חיים כפולים. מבקשים את קרבתו יתברך, רוצים לעובדו בקדושה, אך נופלים, ושוב נופלים. הסבל הפרטי הוא נורא, גם אם החברה מכילה. חיבוטי הנפש, הרצון להקים משפחה נורמטיבית ממש כמו כולם, מתמוסס מול הקושי.

על הסוכה כתוב שהיא כמו חופה, והמסגרת שלה היא כמו חיבוק, ושמיני עצרת זה ה"חדר ייחוד". אז למה דווקא בחג הסוכות קיבלתי הודעות כואבות ומתוסכלות מנשים על החג הלא זוגי הזה שמפריד בין בני הזוג. ואיך נבטיח לעצמנו שזה לא יקרה גם בשגרה אליה חזרנו זה עתה?