עידן הקורונה יצר הרבה בעיות משפטיות עם חוזים. בעבר התבקש משרד המשפטים לקבוע האם קורונה היא כוח עליון שתאפשר ביטול חוזים, אך לא סיפק תשובה חד משמעית לכך וגלגל חזרה את האחריות לפתחם של בתי המשפט. היום (שלישי) התקבלה החלטה תקדימית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כשהשופט יונה אטדגי פסק כי משכירי אולם אירועים ושוכריו יחלקו ביניהם את נטל החוזה. זוהי פסיקה תקדימית בכל הקשור לעניינים חוזיים עסקיים בתקופת הקורונה.

בארצות הברית מאוד לא מומלץ להעלים מס או לרמות בכספים. עוד פחות מומלץ להונות את הבנקים. תושב פלורידה, שעשה את הדברים הללו, עלול לבלות הרבה מאוד זמן מאחורי סורג ובריח. קית' ניקולטה בן ה-48 לא היה חכם במיוחד מאחר שהוסיף חטא על חטא ופשע על פשע. תחילה הוא דיווח לממשל כי הוא בעלים של מפעל ובו 69 עובדים עם סך הוצאות חודשיות של 750 אלף דולר. הממשל זיכה אותו בסכום הנמוך רק במעט משני מיליון דולר, מענק לעסקים שניתן בחודש מאי השנה. ניקולטה פיזר חלק מהסכום בחשבונות בנק שונים, משך 100 אלף דולר והעביר כחצי מיליון דולר לחברת נכסים במדינה. חוץ מזה, הוא רכש רכבי פיק-אפ מהודרים - מרצדס בנץ עליה שילם 106 אלף דולר ופורד F-250 שעלתה לו רק 66 אלף דולר. לפחות במכוניות יש לו סטייל. רק חבל שהוא קנה אותן בכסף שלא שלו.

הקורונה פגעה אנושות בכלכלת ישראל. האמצעים הנוקשים שחברות וממשלות נאלצו לנקוט הביאו להתרסקות של ענפים שלמים כגון ענף המסעדנות שהתרסק, ענף האירועים שהצטמק וענף התיירות שנעלם כלא היה. אילו היו ברשותנו האמצעים להתמודד טוב יותר עם מגיפות לא מוכרות, ניתן היה להימנע משימוש בכלים הרסניים יותר. באופן מסורתי, קבלת ההחלטות במערכת הבריאות התבססה על מחקר מעמיק, ארוך ויסודי של נתונים - ממנו הוסקו מסקנות ודרכי פעולה. התקופה האחרונה הוכיחה שהמערכת נדרשת לקבל החלטות הרות גורל באופן מהיר ויעיל, על בסיס מידע רפואי דליל ואף ממקורות מידע לא רשמיים. החלטות אלו טומנות בחובן נגזרות כלכליות נרחבות על כולנו, שכמותן לא ידעה מדינת ישראל מזה שנים. המערכת נדרשת בדחיפות לחשב מסלול מחדש, טרם יהיה הנזק בלתי הפיך עבור משפחות רבות. הטמעת בינה מלאכותית בהליכי קבלת ההחלטות במערכת הבריאות תייצר השפעה מיידית וארוכת טווח שתמנע את קריסתה. היא איננה בגדר מותרות, אלא בגדר הכרח.

"חלק מהשיחות מוקלטות לצרכי בקרה ושיפור השירות", הוא משפט שכמעט כולנו מכירים משיחות עם נציגי חברות עסקיות שונות. ממשלת ישראל, ביוזמת שר הכלכלה והשרה לשוויון חברתי, רוצה לשנות את הנוסח המוכר ולגרום לכך שכל עסק במדינת ישראל שמבצע שיווק מרחוק (כשאין נוכחות פיזית בין הצדדים) במסגרת שיחה טלפונית או תקשורת אלקטרונית (ווטסאפ, סקייפ) יהיה חייב להקליט את השיחות, לשמור אותן במשך שנתיים ולהעביר ללקוח את השיחה על פי דרישתו ואף לפרט בחשבוניות את מועדי השיחות, לפי בחירת הצרכן. חלום, לא? ובכן, חלום בלהות. בעיתוי אומלל, בו המגזר העסקי נאבק על קיומו ועם קורונה שהולכת להישאר איתנו עוד הרבה זמן, מהדקים את טבעת החנק סביב צווארו בעוד שכבת רגולציה חונקת. ישראל תהיה למדינה הראשונה בעולם, שמאמצת הסדר מרחיק לכת זה בחקיקה.

מגפת הקורונה פגעה בענפים רבים במשק, אך מסתבר שהיא דווקא משמשת מאיץ לפיתוח העסקי ולמעשה מקצרת את התהליכים עבור עסקאות. כך הצליחו לגייס בחודשים ינואר-ספטמבר 2020 סטארטאפים סכום שיא של 7.5 מיליארד שקל ל-438 חברות שונות. אלא שהתמונה הוורודה מסתירה משבר גדול: ירידה דרמטית בהשקעות מסוג SEED - השקעות בחברות בשלב שבו רמת הסיכון גבוהה מאוד, עד כדי כך שחלק מהחברות לא ישרדו. השקעות מסוכנות, אך חשובות מאוד והן שמייחדות את תעשיית ההייטק הישראלית.

ישראייר מנהלת מו"מ מתקדם עם איתיחאד על שימוש במתקן מאמני הטיסה המתקדם של החברה האמיראתית עבור טייסיה. ישראייר, שמפעילה 4 מטוסי איירבאס 320 באמצעות 32 טייסים, מבצעת כיום כ-80 אימוני טיסה תקופתיים (סימולטורים) באמסטרדם. בעקבות ביקור של מנכ"ל ישראייר אורי סירקיס במתקני איתיחאד, מבקשת החברה לרכוש שירותי אימון אלו. היתרון המובהק של שימוש במתקני איתיחאד, לצד רמתו המקצועית הגבוהה של המתקן, הינו זמינותו וקרבתו לישראל.

בעקבות הסכם הנורמליזציה שנחתם לאחרונה בין ישראל לאיחוד האמירויות, ישראלים רבים שוקלים האם לבצע פעילות כלכלית דוגמת השקעות, רכישת נכסים או הקמת עסקים בנסיכויות - וזאת לנוכח דיני המס שם, לפיהם על חלק מהפעילויות הכלכליות המבוצעות בנסיכויות (ובמיוחד באזורי הסחר החופשי) לא מוטל מס מקומי כלשהוא - עובדה אשר עשויה לכאורה לאפשר למשקיע הישראלי להפיק יותר רווחים ביחס לאלו שיפיק מאותה פעילות, אם הוא יבצעה בישראל ויחויב בגינה במיסים. כך לדוגמא, ככלל בישראל, יחיד יהא חייב במס בגין רווח שהפיק ממכירת נדל"ן בישראל בשיעור של 25%; וככל שמדובר בהכנסות בעלות אופי עסקי, הוא עשוי להתחייב במס בשיעור של עד 47% (וזאת לפני "מס יסף" וביטוח לאומי); ואילו חברה חייבת במס בשיעור של 23% (והמס המצרפי, בגין הרווחים המופקים בחברה, עד לרמת בעל המניות היחיד - מגיע לשיעור דומה של 46%). מאידך, באמירויות רווחים אלו עשויים להיות מחויבים באפס (0) מס, שכן באמירויות לא מוטל כל מס על הכנסתו של יחיד. כמו כן, על פי רוב על תאגיד אמירתי לא חלה חבות במס (זולת תאגידים העוסקים במספר תחומים מועט, כגון חברות נפט). על אף האמור, תושב ישראל שהחליט להשקיע או לפתוח עסקים באמירויות, עלול לגלות ש"לא כל הנוצץ - זהב הוא".

האם משקיעי הנדל"ן שבים לשוק? חודש אוגוסט המשיך את המגמה של רכישת דירות מתוגברת שנרשמה בחודשים יוני ויולי, כשהממצא הבולט ביותר הוא שיא רכישות של 3 שנים שרשמו משקיעי הנדל"ן, וזאת בעקבות הפחתת מס הרכישה. כך עולה מנתוני הכלכלנית הראשית באוצר. הציבור רכש באוגוסט 10,500 דירות, עלייה של 23% לעומת אוגוסט 2019 ושל 8% לעומת יולי; רק באוגוסט 2009 נרשמו יותר עסקאות מכל חודשי אוגוסט של ה-20 שנים האחרונות. הדיווחים של הקבלנים על הגדלה ניכרת של מספר הדירות שהם מוכרים מקבלת גיבוי מהנתונים הרשמיים, שכן הם מכרו באוגוסט 4,000 דירות חדשות, מהן 1,500 דירות במחיר למשתכן. 2,500 דירות חדשות שנמכרו בשוק החופשי, היוו את אחת מהכמויות החודשיות הגבוהות שנרשמו בחודשים האחרונים. ככלל, הכלכלנית הראשית מדברת על התקופה האחרונה בנדל"ן כעל תקופה תנודתית, שמתאפיינת בעלייה וירידה לסירוגין במספר העסקאות. "תופעה כזו הינה חריגה בשוק הנדל"ן המקומי ויש בה כדי לרמז על אי הוודאות הגבוהה בשוק", כתבה בסקירה, וציינה כי לא נצפה דבר דומה בשוק לפחות ב-20 השנים האחרונות. ואכן, השפעתה של הקורונה לא ניכרת עדיין במחירי הדירות, אלא בהתנהלות השוק. אחרי הסגר הראשון, שגרם להפחתה כבדה של כמות עסקאות הנדל"ן שבוצעה בחודשים מרץ-מאי, החודשים יוני-אוגוסט, הביאו להסתערות רוכשים על הדירות וממוצע רכישה חודשי של למעלה מעשרת אלפי דירות, בעוד שהממוצע החודשי הרב שנתי של רכישת דירות מגיע לכ-9,000 בלבד.