השבוע, בעקבות טור שכתבתי במעריב, הוזמנתי לתוכנית "הפטריוטים". זו לא פעם ראשונה שאני מוזמן אבל זו פעם ראשונה שהסכמתי לבוא. היה לי חשוב נורא לדבר דווקא במקום בו לא רגילים ולעיתים לא רוצים לשמוע אותי. זה היה מלחיץ לבוא אליהם כשהכל ברור וידוע - הם מאוד לא אוהבים את מה שאני חושב ואני מאוד לא אוהב את מה שהם אומרים - כמה טוב יכול לצאת מזה? אבל לטלוויזיה יש חוקים משלה, ואם אתה בא עם האמת שלך עם שכנוע פנימי עמוק ועם אג'נדה ברורה - אתה בסוף מקבל אלפי תשבוחות מאנשים שרק אתמול חשקו במותי. וזה מה שהתחולל בנייד שלי וברשת מאתמול - אנשי ימין ששמעו אותי אומר באופן חד וברור שחייבים להפסיק את המלחמה ולהחשיך את המדינה - הקשיבו לי כי אמרתי גם שלא הכל זה ביבי. הוא לא אשם בהכל. הוא אחראי על הכל אבל אשם רק בחלק ניכר מהדברים. יש עוד אשמים וביניהם אנחנו, העם, שלא עושה מספיק כדי לשחרר את החטופים וזה הדבר היחידי שחשוב כרגע.

תחרות הזמר הפופולרית בעולם חוזרת בפעם ה-69 - אירוויזיון 2025 שייערך בבזל שבשווייץ. היכן מתקיים האירוויזיון, באילו ימים, באיזו שעה ובאיזה ערוץ ישודר האירוויזיון - כל מה שאתם צריכים לדעת לקראת אירוויזיון 2025 בזמן שאנחנו מחזיקים אצבעות לזכייה חמישית של ישראל בתחרות.

"אף אחד לא שלח אותי! אותך מישהו שלח?", זעק עמית סגל לעבר רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, תוך כדי גלגול עיניים נוסף (ובשלב הזה כבר קשה שלא לתהות אם גלגול העיניים הפך עבורו לאקט בלתי רצוני). זה קרה במהדורה המוקדמת של חברת החדשות, מיד לאחר שמנליס - שבפאנל הקבוע סביב קרן מרציאנו נחשב לסמן "שמאלי", הטייטל שניתן למי שאינו מתיישר באופן אוטומטי עם עמדות הממשלה - העיר כי במקום שעמית סגל יופיע באולפן ויאמר שלדעתו ראש הממשלה בנימין נתניהו יכבד את פסיקת בג"צ בנוגע להדחת ראש השירות רונן בר, נתניהו עצמו יכול פשוט לומר זאת בקולו. מדובר, ללא ספק, בפרובוקציה. אמירה בשידור חי, שלפיה הפרשן הפוליטי הבכיר של חברת החדשות הוא שליחו של נתניהו, אינה סתם מכה מתחת לחגורה - אלא סנוקרת של ממש. ועדיין, מה שהאפיל עליה הייתה תגובתו ההו-כה-נעלבת של סגל עצמו. "עם כל הכבוד, אתה אורח פה, ואתה לא תגיד שמישהו שלח פה אחד מהכתבים", השיב סגל. תגובה כזו מצדו לא צריכה להפתיע אף אחד. לא בכדי ערך הוויקיפדיה שלו כולל לא רק שורת חשיפות ותחקירים, אלא גם פרק לא מבוטל של תביעות דיבה. בניגוד לתדמית שנוצרה לו כתובע סדרתי (בעיקר נגד משתמשי טוויטר), בפועל חלק מכובד מהתביעות דווקא הוגשו נגדו - ורבות מהן הסתיימו בהתנצלויות, תיקונים או הסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.

הדמוקרטיה גוססת, אבל ביקום הקולנועי של חדשות 12 זה מרגיש כמו עוד מהדורה מרכזית. בזמן שהכהניזם משתלט על מוסדות אכיפת החוק, ועבריין שהורשע בתמיכה בארגון טרור מוביל את המתקפה נגד שומרי הסף - כל עיתונאי שאומר את האמת הופך לגיבור שמפיח מעט תקווה

הכוכבת הישראלית מגלמת את אמה החורגת של הגיבורה בסרט החדש "שלגיה", שזוכה לביקורות איומות ברחבי העולם. לצד ההערות הקטלניות, יש גם מי שהעריך: "היא זוהרת, אינטנסיבית ומסוגננת"

קייטלין אולסון, כוכבת "פוטנציאל גבוה" בדיסני פלוס, מדברת עם וואלה תרבות על הדברים שהיא שונאת, החרטות שאין לה, למה העולם מתרגש מנשים חכמות, וגם לא חוסכת באבחנות לגבי המראיין

שני אנשים בחדר. האחד בן 13, השניה חצתה אותו מזמן. האחד נער רוצח, השניה פסיכולוגית מלומדת. תהומות של פערים בין השניים, ממקמים אותם כשני אינדיבידואלים שמלבד מפגש בן 50 דקות דבר אינו מחבר ביניהם. ובכל זאת, עולה בפנינו רגע שבו רקמה עדינה של חיבור קושרת אותם לפתע זה לזה. הפערים כמו צוללים מטה, מפנים את מקומם לאמת פגיעה ומזוקקת, כזו ששני הצדדים נדרשים לה על מנת שתתממש. ניואנס מחדר הטיפולים, שנחשף מולנו ברגישות בפרק השיא של סדרת הלהיט. רבות נכתב על "התבגרות", המיני-סדרה של נטפליקס שתפסה את מרכז הבמה בן לילה (אזהרת ספוילר): בן 13 מבצע רצח של בת כיתתו, ברקע של ילדות נטולת סמכות הורית אמיתית, או לפחות הרמטית. הפרקים מגוללים בזה אחר זה את ההשלכות. חלקן, לכל הפחות, בלתי נמנעות במהלך שנות העשרה. לראיה, הזיכרון של לכל אחד מאיתנו מקיא על ספסל לא מוכר באמצע הלילה, כשאת תפקיד המבוגרת האחראית תופסת בת 17 מהתיכון ליד שמציעה גומיה ולימון למאכל (כן תודה שירז, החלמתי מהרעלת האלכוהול). חלקן גם נשענות על העלמת חצי העין מצד בעלי הסמכות שלא מעוניינים לראות מה באמת קורה.

הוא בריטי, שמו האמיתי רוי אוונס, והוא עונד חגורה ששוקלת כמעט חמישה קילוגרמים. אבל כשהאורות נדלקים והמוזיקה מתחילה - הקהל נשאב הישר לשנות השבעים של אלביס בלאס וגאס. רגע לפני שהוא חוזר לישראל, תפסנו את אמן המחווה לי ממפיקס קינג מאחורי הקלעים בלונדון