כאלף שנים חיו מיליוני יהודים באוקראינה, שנחשבה למרכז יהודי חי ושוקק. מסמכים נדירים שנמצאו באוספי הספרייה הלאומית, חושפים טפח מהקשיים והאלימות איתה התמודדו לפני כמאה שנה: "הקוזאקים ניפצו בתים, שברו רהיטים והיכו אותי בחרב"

בצרפת הוחלט להחזיר לבעליהן החוקיים יצירות אמנות שנבזזו על ידי הנאצים מיהודים בשואה. אבל הצדק ההיסטורי הזה הוא מעט מדי ומאוחר מדי עבור אינספור יצירות שנשארו הרחק מבעליהן. תופעת פריטי האמנות שנבזזו במהלך המלחמה מעסיקה את עולם האמנות ובתי המשפט כבר שנים, ומעורבים בה כסף גדול לצד שאלות של צדק ומוסר

כולם רוצים להיות היום "טלאנטים": לא מוכשרים, אלא סתם מפורסמים. אבל בצלאל ידע שהוא מוכשר, וגם ידע שהמתנה שקיבל היא מלמעלה: בצל האל. פרשת השבוע מלמדת אותנו לבדוק מה הכישרון שלנו, ואיזו שליחות נעשה איתו

המשכן לא נועד לקורבנות? כי משום מה, הכלי הראשון הוא לא מזבח, אלא ארון ללוחות הברית. הכל מתחיל בתורה. בלעדיה אין ערך וקיום לכל השאר

פעם בשבוע קיבלנו אפשרות להגשים חלום: לא לעשות כלום. אבל מסתבר שזה הציווי הכי קשה, כי כמעט בלתי אפשרי להפסיק את הרעש, הפעילות ומירוץ ההוכחות היומיומי; לזכור מי אנחנו במקור

אלפי יהודים נותרו במדינה עם תחילת המתקפה הרוסית, מאות התפנו מקייב אל מחוץ לעיר. "היינו רוצים להרגיש היענות מצד ממשלת ישראל", אומר הרב יעקב בלייך, "אני מניח שמהיום כבר מתכוננים לספק עזרה הומניטרית ככל האפשר". הרב משה אסמן: "בואו והיו שותפים במבצע ההצלה היהודי הגדול". הסוכנות היהודית והקרן לידידות פתחו מוקד חירום

סיטקום בבימויו של יריב הורוביץ ובכיכובם של ציפי שביט ומולי שולמן, שעולה ב-ynet מידי שבוע, מבקש להנגיש את המסורת היהודית על ידי שילוב בין קומדיה פרועה לעיון בפרשת השבוע. צפו בפרק ה-22 של הסדרה - פרשת ויקהל

תיאור המשכן וכליו כה מדויק, עד שמטיל בלב הישראלי של היום ספק שמא פועלים זרים ביצעו את העבודה. אבל הם עשו את זה במטרה לתת לכל יהודי בדורות שיבואו את ההרגשה שגם הוא חלק מהעשייה האדירה, אפילו אם תרומתו האמיתית בטלה בשישים