הבחירות לרב הראשי של תל-אביב, והאפשרות שייבחר רב שהוא ובניו לא שירתו בצבא, הן רגע היסטורי - ושתיקתם של הגורמים בעירייה שיכולים לעשות את השינוי רועמת

מרדכי דוד הוא ערס רחוב שמטרלל פה מדינה שלמה, אבל הבריונות שלו מציבה בפני השמאל הישראלי, המחנה הליברלי כביכול, מערכת המשפט ומשטרה, שאלה מהותית: מה אתם רוצים שנהיה?

אם כפי שרוצים מספר חברי כנסת תפורק לשכת עורכי הדין, מועצה בשליטת המדינה תיתן רישיונות לעורכי דין וועדת משמעת שימנה שר המשפטים תהיה מוסמכת לבטל את הרישיונות

אנחנו נותנים הקלה לא למי שיותר מוסרי, אלא למי שפחות אפקטיבי. ומענישים לא לפי חומרת המעשה, אלא לפי חומרת התוצאה. זו לא מערכת שבוחנת צדק – היא רק מדרגת ביצועים בדיעבד

העולם החדש-ישן שאנו חוזים בחזרתו הוא עולם של אזורי השפעה, תחרות פרועה, ועסקאות כוחניות וציניות. לא עוד שיתופי פעולה גלובליים אלא עולם בו הכללים נקבעים מחדש, בכוח, ועל ידי החזקים בלבד

יצרתי את הכלל הזה כי לא רציתי למצוא את עצמי בכל פעם מחדש מתלבט — להגיד או לא להגיד? להיות מנומס או להיות מועיל? לפני הרבה שנים החלטתי שאני מאמין שעדיף להגיד לאנשים את האמת במצבים כאלה, ופשוט קיבעתי את זה לכלל

השבוע זכינו להשיב את עצמותיו של רני גואילי, אחרון החטופים, לקבר ישראל. כמו סיפור נשיאת עצמותיו של יוסף, נצטווינו על ידי שר ההיסטוריה לשאת את עצמותיו של רני, לא להותיר אותו ואת מורשתו מאחור - ולחזות בהוריו המפעימים, שהזכירו לנו מי אנו וממה עלינו להישמר

הייתם מצפים שאנשים שעברו שבי בביתם שלהם יקבלו מהמדינה סבסוד מלא לטיפול נפשי יציב וארוך טווח לכל חייהם, ולפחות כלב שירות. אבל בישראל קיימת היררכיה ברורה מאוד של טראומות