מי שעדיין לא שמע על חשבון 500 מיליון הדולר שקיבלה חברה אנונימית מאנת'רופיק, כנראה לא עקב אחרי הפיד הטכנולוגי בשבועות האחרונים.

התמונות של בכירי ממשל אמריקנים משליכים טלפונים סלולריים, מטענים ומחשבים לפחי איסוף מאובטחים אחרי ביקור בסין נראו לרבים כמו מחווה מוגזמת, אולי אפילו תיאטרלית. אבל מי שחי את עולמות הביטחון, הסייבר והתשתיות הקריטיות יודע היטב: זו לא הצגה. זו פרקטיקה. בשנים האחרונות זה הפך כמעט לסטנדרט בקרב דיפלומטים, אנשי ביטחון ובכירים בתעשיות רגישות לטוס למדינות מסוימות עם "טלפוני נסיעה" ולפטופים ייעודיים בלבד, כלומר ציוד שנועד לשימוש זמני המושמד או נזרק לאחר החזרה, משום שגופים כאלו אינם רוצים לקחת את הסיכון שהציוד "טופל". ההבנה הזאת חלחלה עמוק למערכות הממשלתיות ולחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם: האיום כבר לא מתחיל רק בפריצה לרשת או בלחיצה על לינק זדוני. הוא מתחיל הרבה לפני כן, בשרשרת האספקה עצמה. "כפי שסייבר הפך בעשור האחרון לתחום שמחייב רגולציה, תקנים, בקרה ואחריות, כך גם שרשרת האספקה חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מתפיסת ההגנה הלאומית והעסקית. מדינות יצטרכו לדרוש שקיפות מלאה על מקור רכיבים קריטיים, חברות יידרשו לבצע בקרה עמוקה יותר על ספקים ותהליכי ייצור וארגונים יבינו שהשאלה איננה רק כיצד מגנים על הרשת, אלא כיצד מבטיחים שהטכנולוגיה עצמה ראויה לאמון" בעולם שאנו חיים היום, שרשרת האספקה היא כבר לא רק מנגנון לוגיסטי, היא זירת עימות אסטרטגית. שבב שמיוצר במדינה אחת, נארז במדינה אחרת, עובר דרך ספק צד שלישי ומורכב במוצר סופי במקום אחר ועובר אינספור ידיים בדרך. די בחוליה אחת שנפרצה, מפעל אחד שפועל תחת לחץ רגולטורי או פוליטי, או רכיב אחד שעבר "התאמה", כדי להפוך מוצר אלקטרוני שלם לסיכון ביטחוני. ופה בדיוק נמצאת הבעיה האמיתית. האמון נשחק העולם הדיגיטלי נשען היום על אמון. אמון בכך שהשרת אכן מבצע רק את מה שהוא אמור לבצע, אמון בכך שהנתב לא "מדבר" עם גורם נוסף ברקע, אמון בכך שהמצלמה, החיישן או המתג התעשייתי לא כוללים רכיב שאיש לא ביקש להכניס. אמון שהולך ונשחק בעידן שבו מדינות מנהלות מלחמות השפעה באמצעות טכנולוגיה. הרי כמעט בלתי אפשרי כיום לייצר מערכת טכנולוגית מורכבת שמבוססת על שרשרת אספקה מקומית בלבד. גם מדינות המערב וגם חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם תלויות ביצרנים, בספקים ובקבלני משנה, שפועלים בעשרות מדינות שונות. ברגע שהמערכת הפכה גלובלית לחלוטין – גם נקודות התורפה שלה הפכו גלובליות. וזה כבר מזמן לא תרחיש קונספירטיבי. נפטרים מהציוד עם הירידה מהמטוס. צילום: נוצר בג'מיני בשנים האחרונות העולם נחשף שוב ושוב לחששות סביב ציוד תקשורת, רכיבי חומרה ותשתיות רגישות שיוצרו במדינות שנמצאות במוקדי מתיחות גיאופוליטית. מדינות הגבילו שימוש בציוד של יצרנים מסוימים (לדוגמה, איסור שימוש בציוד תקשורת של חברת וואווי (HUAWEI) הסינית במדינות המערב), גופים ממשלתיים החליפו מערכות שלמות, וחברות החלו לבצע בדיקות עומק לשרשרת האספקה שלהן, לא רק כדי לבדוק איכות, אלא כדי לוודא ברמת סמך גבוהה שהציוד לא "טופל". מאחר שבעולם של היום, השאלה כבר אינה רק "האם המוצר עובד?", אלא "האם אפשר לסמוך עליו", וכאן נמצא השינוי הגדול באמת: סוגיית שרשרת האספקה עברה מהמחלקה התפעולית אל שולחן מקבלי ההחלטות. מנכ"לים, דירקטורים, רגולטורים וממשלות מבינים יותר ויותר שהסיכון הגדול הבא לא בהכרח יגיע מהאקר שיושב בחדר חשוך, אלא מרכיב שנראה לגמרי לגיטימי. כזה שנמצא עמוק בתוך המערכת, מתחת לרדאר, במקום שאף אנטי־וירוס לא יודע לבדוק. וזו גם בדיוק הסיבה שהעולם מתחיל לדבר במונחים של "ריבונות טכנולוגית". מדינות רוצות לדעת היכן מיוצרים הרכיבים הקריטיים שלהן, מי מפקח עליהם, ואילו מנגנוני בקרה קיימים לאורך הדרך. חברות טכנולוגיה נדרשות כיום להציג שקיפות עמוקה הרבה יותר לגבי שרשרת האספקה שלהן, ולקוחות, במיוחד במגזר הביטחוני, הפיננסי והתשתיות כבר לא מסתפקים בסיסמאות, הם רוצים ודאות. אלא שבעולם גלובלי, ודאות מלאה כמעט שאינה קיימת, ולכן התמונות של טלפונים נזרקים לפח אחרי ביקור במדינה זרה הן לא סיפור ביזארי. הן תמונת מצב. הן המחשה לכך, שהחשדנות הפכה לברירת המחדל של העולם הטכנולוגי. והנקודה המטרידה באמת היא: אם מדינות כבר לא סומכות על החומרה שהן מחזיקות ביד, המשבר האמיתי אינו רק טכנולוגי, הוא משבר אמון גלובלי. העולם לא יוכל להמשיך להתנהל על בסיס "יהיה בסדר" בכל הנוגע לרכיבים אלקטרוניים ולשרשראות אספקה ולכן כבר היום יש תהליכים רגולטורים שמנסים לעשות סדר בנושא. כפי שסייבר הפך בעשור האחרון לתחום שמחייב רגולציה, תקנים, בקרה ואחריות, כך גם שרשרת האספקה חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מתפיסת ההגנה הלאומית והעסקית. מדינות יצטרכו לדרוש שקיפות מלאה על מקור רכיבים קריטיים, חברות יידרשו לבצע בקרה עמוקה יותר על ספקים ותהליכי ייצור וארגונים יבינו שהשאלה איננה רק כיצד מגנים על הרשת, אלא כיצד מבטיחים שהטכנולוגיה עצמה ראויה לאמון. כי בעולם שבו מדינות כבר מפחדות מהחומרה עצמה, השאלה כבר איננה מי יפרוץ למערכות שלנו, אלא מי בנה אותן מלכתחילה. ואם לא נתעורר עכשיו להסדיר, לפקח ולבקר באמת את שרשראות האספקה הגלובליות, משבר הסייבר הבא לא יתחיל בפריצה, הוא יגיע מובנה מראש בתוך המכשירים של כולנו.   הכותב הוא מנכ"ל חברת באטמ.  

משבר הזיכרונות בשוק הצריכה הדיגיטלי עדיין עמוק ומשפיע מאוד על המחירים. אם מישהו חשב שההפניה של יותר ויותר קווי ייצור של זיכרונות לטובת הצרכים ההולכים ומתעצמים של ה-AI תגיע בקרוב לשלב של איזון ורגיעה, באה הצהרה ברורה וחדשה של קארל פיי, מקים ומנכ"ל Nothing – ומהדמויות הכי מוכרות ומשפיעות בשוק הטלפונים החכמים – והוכיחה שהשוק רחוק מאוד מרגיעה. במאמר שהעלה לחשבון שלו ברשת X סיפר, כי למרות שיצרניות רוצות כמובן לרכוש זיכרונות למלאי, המצב כרגע הוא שזה ממש לא עובד כך, אלא מדובר בשוק שבו אתה רוכש את מה שמקצות יצרניות הזיכרון, ואתה קונה את מה שאתה יכול, ובמחירים הנוכחיים. זה גורם לכך שהזיכרונות כיום, זיכרון העבודה יחד עם זיכרון האחסון, הפכו לרכיב הכי יקר בכל טלפון שמייצרים, ולמעשה לטענתו, ברוב המקרים המחיר שלהם הוא 50% ויותר מסך עלות החומרים בייצור כל מכשיר – הרבה יותר מהמעבד והמסך, גם אם הוא באיכות גבוהה. אחד המכשירים האחרונים שהשיקה החברה הוא Nothing Phone 4a, ולגביו סיפר פיי, כי מחיר הזיכרון הוכפל מרגע תחילת הת,כנון שלו ועד רגע ההשקה, ומאז הוכפל שוב. "פרסמתי זאת מוקדם יותר השנה. זה מתממש עכשיו, מהר מהצפוי. מחירי הטלפונים עולים, והם ימשיכו לעלות גם בשנה הבאה. מאז פברואר, טלפונים חדשים הושקו במחיר של עד 100 דולר יותר מקודמיהם", כתב פיי, והוסיף: "אם חיכיתם לשדרג מכשיר, הזמן הטוב ביותר היה אתמול. הזמן הטוב הבא אחרי זה הוא עכשיו. עונת המבצעים השנה לא תציע את ההנחות שאנשים רגילים אליהן".

כשהגעתי לקמפוס העיר של אוניברסיטת חיפה, ביום ה' האחרון, כדי לסקר את אירוע ה-פייקאתון (FAKE-ATHON) אליו הוזמנתי, המפגש הראשון היה עם הלוקיישן עצמו. ההאקתון, שכבר משמו ניתן להבין כי הוקדש לפייק ניוז, התקיים בפקולטה למדעי המחשב והמידע – שלוחה חדשה הממוקמת בלב רובע החדשנות בעיר התחתית של חיפה. בקומות 1, 4 ו-5 בבניין עמיר, שם התקיים האירוע, המרחב הרגיש יותר כמו חברת היי-טק שוקקת ומתקדמת מאשר כפקולטה יבשושית למדעי המחשב. ולא במקרה. ניכר שהעיצוב והאווירה במקום לא רק משדרים אקסקלוסיביות אינטימית, אלא כוונו בבירור כדי להעניק לסטודנטים תחושה מוחשית של התעשייה שאליה ייצאו בעתיד. האתגר: שחזור האמון הדיגיטלי האירוע, שהתפרס על פני יומיים, ב-10-11 ביוני, התמקד כאמור באחד האתגרים הדחופים ביותר במרחב הסייבר כיום: טכנולוגיית הדיפ-פייק (Deep-Fake), מניפולציות דיגיטליות ודיסאינפורמציה – שכולן בתורן פוגעות באמון הציבור, ומערערות את היכולת שלנו לזהות ולהבדיל בין אמת ושקר. לפיכך, מטרת ההאקתון חרגה הפעם מתחרות טכנולוגית גרידא; הוא נועד לייצר פלטפורמה המפגישה בין גורמי ממשל, אקדמיה ותעשייה, במטרה להכשיר את הסטודנטים להתמודד עם בעיות אמיתיות מהשטח.   View this post on Instagram   A post shared by אוניברסיטת חיפה | קמפוס העיר (@tech_campus_in_the_city) באירוע לקחו חלק כ-90 משתתפים, שנבחרו מתוך כ-150 נרשמים, והרכיבו יחד 19 קבוצות עבודה. לצד סטודנטים למדעי המחשב, מערכות מידע וסייבר, בלטו בין המשתתפים גם תלמידי תיכון מצטיינים מ"תכנית אתגר", שלומדים לתואר ראשון במקביל ללימודיהם. משפחת ברונפמן, שמעניקה חסות לתוכנית, פרסה את חסותה גם על האירוע כולו. באירוע בלט מייד ההרכב הדמוגרפי של המשתתפים – בתעשייה שבה קיים לרוב רוב גברי בולט, קרוב למחצית מהמשתתפים בהאקתון היו נשים. במקביל, הקבוצות הורכבו בחלוקה כמעט שווה בין סטודנטים יהודים לערבים, נתון שהמחיש הלכה למעשה כיצד עבודה משותפת ודו-קיום מייצרים קרקע פורייה ליצירתיות ופתרון בעיות מורכבות. ספרינט יצירתי תחת לחץ ההאקתון – שאופיין כ"ספרינט יצירתי" ואינטנסיבי בן יומיים- אמנם לא היה "לילה לבן" במובן של ישיבה רצופה סביב השעון, אך הלחץ והדחף להשלים את הפיתוחים לקראת ההצגה מול השופטים הורגשו היטב, וספק אם המשתתפים ישנו הרבה בלילה שהפריד בין ימי העשייה. המשתתפים התמודדו עם משימות מורכבות, ביניהן זיהוי דיפ-פייק בווידיאו בזמן אמת וניתוח תמונות שנוצרו על ידי AI. תכנית "הצינור" של רשת 13 אף הציבה בפני הסטודנטים תרחישי השפעה ציבורית מבוססי דיסאינפורמציה. במהלך העבודה זכו הצוותים לליווי מצד שורה ארוכה של נציגים ובכירים מהתעשייה, בהם נציגי אינטל, צ'ק פוינט, רפאל, יבמ, מטריקס, AU10TIX ומערך הסייבר הלאומי. חברת Base44 תרמה גם היא למאמץ והעמידה לרשות המשתתפים טוקנים לפעילות בשירותי ה-תכנות מבוססי ה-AI שלה, ואלו סייעו לקבוצות לפתח מודלים בקצב מהיר. הפתרונות הזוכים בסיומו של שלב השיפוט המותח, הוכרזו חמש קבוצות שהעפילו לגמר. ובסוף היום השני, בטקס מרגש נחשפו גם הזוכים: במקום הראשון, עם זכייה בפרס של 5,000 שקלים, זכתה קבוצת G18. היא יצרה את המיזם Catching con-artists ('לכידת נוכלים'), שהציג פתרון למאבק בהתחזות למשפיענים ברשתות החברתיות, במטרה להפחית הונאות ומידע כוזב. במקום השני, עם זכייה ב-2,000 שקלים, סיימה קבוצת G9 שהגתה ופיתחה את DeepGate – כלי המייעל את זיהוי הדיפ-פייק בסרטוני וידיאו ושמתאים את הצרכים לסביבות משתנות. אל המקום השלישי, עם זכייה ב-1,000 שקלים, הגיעה קבוצת G4 בזכות המיזם BiteBuster, המגן על בתי עסק מפני צרכנים המשתמשים בתמונות מזויפות במטרה לסחוט פיצויים והחזרים. לחמישיית הגמר הגיעו גם קבוצת G2 שהתמקדה בפגיעה במוניטין, וקבוצת G15 – שהורכבה כולה מסטודנטים בני החברה הערבית – אשר פיתחה כלים לזיהוי הונאות בתביעות של תאונות רכב. אירוע מורכב ואינטנסיבי בסדר גודל כזה אינו מתרחש מעצמו. מאחורי החזון, הארגון והעמדת הפייקאתון כולו על הרגליים ניצבה שדרה ניהולית ומקצועית מרשימה. מי שהובילו את המהלך מטעם האוניברסיטה היו פרופ' ריטה אוסדצ'י, דיקנית הפקולטה למדעי המחשב והמידע, אשר שילבה כוחות עם פרופ' עירית הדר, ראש המרכז לחקר סייבר, מדיניות ומשפט. יחד עם אנשי מערך הסייבר הלאומי, הן טוו את התשתית שאפשרה את החיבור המוצלח בין האקדמיה, הסטודנטים והתעשייה. על מלאכת ההפקה בפועל, התמיכה השוטפת במשתתפים וניהול הרישום ניצח במיומנות צוות ההאקתון, ובו בלט פועלה של מורן גרימברג, ממונת קשרי תעשיה של הפקולטה, אשר דאגה, יחד עם שאר הצוות, שהספרינט היצירתי יתנהל ללא דופי ויעניק לכולם את התנאים האופטימליים ליצירה. ואולם צריך לזכור כי מעבר לכבוד ולפרסים היפים, הפתרונות המגוונים והעבודה המשותפת שהוצגו בפייקאתון בחיפה מוכיחים כי השילוב בין מוחות צעירים ומגוונים לבין ניסיון מהתעשייה, הוא המפתח המעשי ביותר להתמודדות עם האיומים הטכנולוגיים של המחר. מהתבוננות בשופטים, בכירי החברות והאקדמיה, בהחלט ניתן היה להאמין שהתעשייה זקוקה למוחות הצעירים והיצירתיים האלו וכבר ממתינה להם בקוצר רוח.

ירון יהב, לשעבר מנמ"ר קבוצת הרכב סמלת, מונה באחרונה לתפקיד סמנכ"ל מערכות מידע בקבוצת הנדל"ן BST. כמחליפו בסמלת מונה דוד סולטן. ליהב ניסיון של מעל 30 שנה בניהול מערכות מידע, ולאורך השנים כיהן בתפקידי ניהול בכירים, בין היתר בנס טכנולוגיות, ביבמ, כמנהל מערכות מידע וטכנולוגיה ברמי לוי שיווק השקמה וכמנהל אגף מערכות מידע בעיריית רמת גן. יש לו ניסיון בהטמעה ובתפעול של מערכות ERP, סאפ ותשתיות, וכן בביצוע פרויקטים חוצי ארגון. יהב הינו בעל תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת בר אילן ובעל הכשרה מקצועית בתחומי המחשבים, מערכות המידע וניתוח המערכות. הוא זכה באות הוקרה כמנמ"ר מצטיין מטעם אנשים ומחשבים בשנים 2017 ו-2021. במסגרת תפקידו ב-BST, הוא יהיה אחראי על המשך פיתוח והובלת אסטרטגיית מערכות המידע והחדשנות של הקבוצה, חיזוק תהליכי הדיגיטציה, הטמעת מערכות מתקדמות, פיתוח יכולות BI ו-AI, שיפור תהליכים חוצי קבוצה ותמיכה בהמשך צמיחתה בכלל תחומי פעילותה. "נמשיך לקדם מהלכים התחומי הדיגיטל והחדשנות" יהב אמר כי "אני שמח להצטרף לקבוצת BST בתקופה של תנופה והתפתחות. טכנולוגיה היא מנוע עסקי משמעותי, והיכולת לחבר בין חדשנות לבין הצרכים האמיתיים של הארגון היא זו שמייצרת ערך. נמשיך לקדם מהלכים בתחומי הדיגיטל והחדשנות, לטובת חיזוק יכולות הקבוצה בעתיד". אליאס טנוס, מנכ"ל ומבעלי קבוצת BST, אמר כי "הניסיון שיהב מביא עימו בעולמות ה-IT, החדשנות והטכנולוגיה יסייע לנו להמשיך לחזק את יכולות הניהול, הבקרה והדיגיטציה בקבוצה, ולתמוך בפעילות העסקית שלנו בכלל התחומים". קבוצת BST הודיעה היום (ב') כי גייסה 400 מיליון שקלים בהנפקה שלה בבורסה בתל אביב, לאחר שמכרה 13.75% מהמניות. ההנפקה בוצעה לפי שווי חברה של כשלושה מיליארד שקלים.  

בשבועות האחרונים, הדרך היחידה לתפוס את בכירי חברת הסטארט-אפ וורמי (Warmy) היא כנראה באמצעות קישור לזום – וגם זה רק אם הצלחתם לתאם בין אזורי הזמן. צוות החברה, שפועל במודל גלובלי ומבוזר, העביר את התקופה האחרונה במסע דילוגים אינטנסיבי בין כנסי הטק והמרקטינג הגדולים בעולם, מלונדון, ספרד, קפריסין ועד ארה"ב. המטרה: להציג את הטכנולוגיה הייחודית שפיתחה וורמי על מנת להגדיל את עבירוּת המיילים באמצעות "חימום דומיינים". לדניאל שניידר, מנכ"ל החברה בקושי היה זמן לנשום  בין הרצאות לפגישות, נרשם גם 'פוטו-אופ' מחויך במיוחד עם בכירי התעשייה הגלובלית בברצלונה. דיילי ציפי צפתה, נצפתה וחזרה עם תמונות

גוגל (Google) החלה באחרונה צעדים משפטיים בבית המשפט הפדרלי במנהטן, נגד רשת סייבר סינית, בטענה לשימוש של חברי הרשת בג'מיני (Gemini), כדי לשלוח הודעות פישינג לאמריקנים. לפי ענקית הטק, הרשת פיתחה וניהלה מערכת 'פישינג כשירות' (PhaaS), בשם 'Outsider'. "הם הפכו את ג'מיני לכלי נשק היוצר דפי פישינג מזויפים ומפעיל מתקפות סמישינג (הונאות מבוססות זיוף קולי או מסרוני SMS) ענקיות. זה נעשה לעיתים דרך הודעות טקסט שמתחזות למותגים לגיטימיים, התרעות על 'בעיות בחשבון', או התעקשות שהם זכאים ל'תגמולים' מספק הטלפון הנייד שלהם", צוין בתביעה. עוד נטען כי "ההודעות דוחפות את הקורבנות ללחוץ על קישור שמוביל לאתר מזויף, הנדמה למוסד מהימן, ואז גונבים מהם מידע אישי ופיננסי". לפי גוגל, היא עובדת בצמוד להנחיות ה-FBI והתביעה לפירוק התשתית של הרשת נעשית בשיתוף עם AT&T, T-Mobile ו-וריזון, "כדי לחסום הודעות שכאלה מלהגיע ללקוחות".  עוד לפי גוגל, הפעילות של Outsider מתואמת דרך טלגרם (Telegram). ההערכות הן שמתקפות סייבר אלו פגעו ביותר מ-100,000 אנשים, מה שהוביל להפסדים שהללו חוו, בשיעור של מיליוני דולרים. ‼️ Google is suing to dismantle a China-based, Telegram-run cybercrime network behind the flood of fake package and bank scam texts that calls itself the "Outsider Enterprise." It's tied to 9,000 fake sites and over 1M fraudulent URLs. The FBI is coordinating law enforcement… pic.twitter.com/8FzMQm52Po — International Cyber Digest (@IntCyberDigest) June 12, 2026 הפושעים שמאחורי הרשת בנו 'עסק' חוקרי גוגל ואחרים זיהו 9,000 אתרים מזויפים ויותר מ-1.59 מיליון כתובות URL מזויפות הקשורות לשירות הפישינג, בחצי השנה האחרונה. מה-18 במאי עד 1 ביוני 2026, חברי הרשת היו אחראים ל-55,000 הודעות ספאם שנקראו על ידי משתמשי אנדרואיד (Android). מחיר ערכת הפישינג כשירות עומד על 88 דולר לשבוע, או 200 דולר בחודש. הערכה אפשרה לפושעים ליצור אתרים מזויפים, להשיק מסעות פישינג, ולגנוב מספרי כרטיסי אשראי, פרטי חשבון בנק ונתונים אישיים של הקורבנות. הערכה ניתנת לרכישה באמצעות "בוט הזמנה בשירות עצמי" בטלגרם (@OutsiderCodeBot). השירות מציע גם יותר מ-290 תבניות מוכנות מראש, שמתחזות לאתרים לגיטימיים של מוסדות מהימנים, רישום הקשות הקלדה בזמן אמת, ולוח מחוונים לביצועים למעקב אחר יעילות הקמפיין. גוגל אמרה שההנחיות לג'מיני ולפלטפורמות בינה מלאכותית אחרות מוצגות כבקשות תמימות לסיוע בתכנות. "הפושעים מאחורי הרשת בנו 'עסק', תוך התחזות למותגים מהימנים כדי להונות מאות אלפי קורבנות", אמר ברט לדרמן, סגן מנהל מחלקת הסייבר של ה-FBI. "פושעים משתמשים יותר ויותר בבינה מלאכותית כדי להפוך הונאות כאלה למשכנעות וקשות יותר לזיהוי".

הן בקיץ הנוכחי והן בזה של 1982, המונדיאל התקיים כשאנחנו, בישראל, עוסקים בסוגיות ביטחוניות בוערות. לפני 44 שנים, משחקי הגביע העולמי התנהלו בד בבד עם מלחמת לבנון הראשונה, וכיום הם מתקיימים כשאנחנו שוב בלבנון, ונאלצים להתחיל להתמודד עם ההסכם החדש שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הגיע אליו עם איראן. כך נוצר דמיון בין שני הקייצים – חגיגת כדורגל עולמית לצד התמודדות עם מצב ביטחוני לא פשוט. למבוגרים יותר התחושה הזאת מוכרת, והצעירים לומדים אותה ממש בימים אלה. אתמול היה עוד יום של משחקים במונדיאל. מה ראינו? המון שערים, הפתעות קטנות וגדולות וגרמניה-סאפ שמביסה 1:7 את ה-AI של קורסאו-קרסור. האם היא בדרך לאליפות נוספת? ברזיל-אמזון .Vs מרוקו-רד-האט המשחק בין שתי הנבחרות הסתיים בתיקו 1:1. הבחירה בברזיל כאמזון כמעט מתבקשת: נהר האמזונס, הנהר הגדול בעולם, המזוהה עם המדינה הדרום אמריקנית ועם עוצמה, גודל והיקף חסרי תקדים, כמו הכדורגל שלה. זאת, בדומה לשאיפות של אמזון ברמות העוצמה, הזרימה של המידע והמכירות שלה ושל חברת הענן שלה, AWS. מרוקו, כמו רד-האט, הראתה במשחק שאפשר לאתגר גם את החברות הגדולות ביותר (אמזון היא החברה החמישית בגודלה בעולם במונחי שווי שוק, עם יותר מ-2.5 טריליון דולר). המרוקאים עם הכובעים האדומים עלו ליתרון מוקדם, שיחקו בצורה מאורגנת וממושמעת והכריחו את הברזילאים חובבי הענן לרדוף אחריהם. ברזיל-אמזון נהנתה מעומק, ממשאבים ומיכולת להפעיל לחץ לאורך זמן, אך התקשתה לפרוץ את המערך המרוקאי-רד-האטי, ורק לקראת הסיום הצליחה לחלץ שער שוויון. בסופו של דבר, זה היה ערב שבו "האמזונס" הברזילאי אמנם לא הובס, אך גם לא הצליח להציף את היריבה בשערים. מרוקו-רד-האט הוכיחה שגם שחקנית זריזה וממוקדת יכולה לעמוד מול ענק שנקרא על שמו של אחד מפלאי הטבע המרשימים בעולם, בעזרת קהילת הקוד הפתוח והכישרון שיש לה. אוסטרליה-אטלסיאן .Vs טורקיה-יודמי אוסטרליה-אטלסיאן ניצחה את טורקיה-יודמי (Udemy) בתוצאה 0:2, במשחק שהיה דוגמה ברורה לפער בין שליטה מערכתית למומנטום יזמי שלא תורגם להצלחה, כלומר לשערים. הנבחרת האוסטרלית מיוצגת בטור זה על ידי אטלסיאן – חברה אוסטרלית שמביאה גישה של סדר וניהול תהליכים. היא נראתה אתמול על המגרש כמו מערכת הפעלה מסודרת. במרכז המשחק עמדה המערכת שלה, ג'ירה, שמסמלת את היכולת לפרק את המשחק למשימות קטנות, לשלוט בקצב ולסגור מצבים בצורה מדויקת – מה שבסוף התבטא בשני שערים. טורקיה, שמיוצגת על יודמי (ששניים מהיזמים שלה הם בעלי שורשים טורקיים), שיחקה ברוח יזמית יותר – אנרגיה, ניסיונות לפריצות דרך והברקות, אבל ללא תרגום אפקטיבי לשערים. בסוף זה היה ניצחון ברור: מערכת מסודרת בסגנון אטלסיאן ניצחה יוזמה יצירתית, שלא הצליחה לפרוץ את שכבות הניהול והשליטה (ההגנה) של אוסטרליה, למרות המגוון הרחב של הקורסים שיודמי מציעה. זיו מנדל, מנכ"ל קבוצת חברות בנות במטריקס. צילום: ניב קנטור האיטי-דיינטרייס .Vs סקוטלנד-ReplAI סקוטלנד, ארץ הטירות, הוויסקי והמפלצת מלוך נס, מיוצגת כאן על ידי ReplAI – סטארט-אפ שיודע לפענח את המסתורין החבוי בקוד ארגוני ותיק. בדיוק כפי שהפתרון של ReplAI חושף את הסודות של מערכות קובול, Oracle Forms ו-Adabas/Natural, מייצר תיעוד, עונה על שאלות על הקוד ומאפשר לפתח ב-AI על בסיס טכנולוגיות ותיקות, כך הסקוטים הצליחו למצוא את הנתיב הנסתר לשער הניצחון במשחק, שנגמר בתוצאה 1:0. מנגד, האיטי מיוצגת כאן על ידי דיינטרייס – מומחית לזיהוי בעיות ביצועים, ניטור מערכות והאצת יישומים. כמו שהיא יודעת לאתר היכן הקוד האיטי ומה צריך לשפר כדי להפוך אותו למהיר ויעיל יותר, כך נבחרת האיטי מנסה, בעזרת פיארו, לפרוץ את ההגנות ולשפר ביצועים ותוצאות. אבל, בסופו של דבר, היכולת של ReplAI להפוך מסורת עתיקה למשהו מודרני הכריעה את ההתמודדות, עם שער אחד, שהובקע על ידי כדור שפגע בשני שחקני האיטי ונכנס לשער – ניצחון של מי שפענח את התעלומה לפני כולם והבין את הקוד בדרך לניצחון. גרמניה-סאפ .Vs קורסאו-קורסור שמרתי לסוף את המשחק המדובר מבין המשחקים שנערכו אתמול במונדיאל, והתוצאה שלו, שלגמרי הזכירו מפגש בין סאפ לקורסור. סאפ נבחרה לייצג את גרמניה בזכות השורשים הגרמניים שלה, הסדר, המשמעת והיכולת לנהל מערכות ענק שמניעות ארגונים ברחבי העולם. קורסור נבחרה לייצג את קורסאו, מאחר שכשם שמדובר בהופעה ראשונה של המדינה הקטנה במונדיאל, היא שחקנית צעירה יחסית, שנולדה בעידן ה־AI והצליחה בתוך זמן קצר להפוך לשם מוכר, בזכות חדשנות ומהירות. אחרי שקורסאו הצליחה להפתיע ולהשוות ל־1:1, זה הרגיש כאילו קורסור כתבה קטע קוד מבריק, שעקף את המערכת הוותיקה. אבל אז גרמניה ביצעה שדרוג ל־SAP S/4HANA – מערכת שיש לה מהירות, ביצועים ויכולת קבלת החלטות בזמן אמת. מרגע זה, המשחק עבר להילוך אחר: התהליכים זרמו, ההתקפות התחברו והשערים הגיעו בזה אחר זה, בדרך לניצחון הגדול. כמו בעולם הטכנולוגיה, החדשנות של קורסור הרשימה, אבל בסופו של דבר, העוצמה, היציבות והסקייל של סאפ הכריעו את ההתמודדות. סאפ-גרמניה השיגה פעמיים בעבר ניצחון 7:1 – בפעם האחת במשחק ידידות מול נבחרת ישראל ובפעם השנייה באחד המשחקים הזכורים בתולדות המונדיאלים, כשהיא השפילה ב-2014 את נבחרת ברזיל-אמזון – במה שנחשב שם עד היום לאסון לאומי.