מי שעדיין לא שמע על חשבון 500 מיליון הדולר שקיבלה חברה אנונימית מאנת'רופיק, כנראה לא עקב אחרי הפיד הטכנולוגי בשבועות האחרונים.

התמונות של בכירי ממשל אמריקנים משליכים טלפונים סלולריים, מטענים ומחשבים לפחי איסוף מאובטחים אחרי ביקור בסין נראו לרבים כמו מחווה מוגזמת, אולי אפילו תיאטרלית. אבל מי שחי את עולמות הביטחון, הסייבר והתשתיות הקריטיות יודע היטב: זו לא הצגה. זו פרקטיקה. בשנים האחרונות זה הפך כמעט לסטנדרט בקרב דיפלומטים, אנשי ביטחון ובכירים בתעשיות רגישות לטוס למדינות מסוימות עם "טלפוני נסיעה" ולפטופים ייעודיים בלבד, כלומר ציוד שנועד לשימוש זמני המושמד או נזרק לאחר החזרה, משום שגופים כאלו אינם רוצים לקחת את הסיכון שהציוד "טופל". ההבנה הזאת חלחלה עמוק למערכות הממשלתיות ולחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם: האיום כבר לא מתחיל רק בפריצה לרשת או בלחיצה על לינק זדוני. הוא מתחיל הרבה לפני כן, בשרשרת האספקה עצמה. "כפי שסייבר הפך בעשור האחרון לתחום שמחייב רגולציה, תקנים, בקרה ואחריות, כך גם שרשרת האספקה חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מתפיסת ההגנה הלאומית והעסקית. מדינות יצטרכו לדרוש שקיפות מלאה על מקור רכיבים קריטיים, חברות יידרשו לבצע בקרה עמוקה יותר על ספקים ותהליכי ייצור וארגונים יבינו שהשאלה איננה רק כיצד מגנים על הרשת, אלא כיצד מבטיחים שהטכנולוגיה עצמה ראויה לאמון" בעולם שאנו חיים היום, שרשרת האספקה היא כבר לא רק מנגנון לוגיסטי, היא זירת עימות אסטרטגית. שבב שמיוצר במדינה אחת, נארז במדינה אחרת, עובר דרך ספק צד שלישי ומורכב במוצר סופי במקום אחר ועובר אינספור ידיים בדרך. די בחוליה אחת שנפרצה, מפעל אחד שפועל תחת לחץ רגולטורי או פוליטי, או רכיב אחד שעבר "התאמה", כדי להפוך מוצר אלקטרוני שלם לסיכון ביטחוני. ופה בדיוק נמצאת הבעיה האמיתית. האמון נשחק העולם הדיגיטלי נשען היום על אמון. אמון בכך שהשרת אכן מבצע רק את מה שהוא אמור לבצע, אמון בכך שהנתב לא "מדבר" עם גורם נוסף ברקע, אמון בכך שהמצלמה, החיישן או המתג התעשייתי לא כוללים רכיב שאיש לא ביקש להכניס. אמון שהולך ונשחק בעידן שבו מדינות מנהלות מלחמות השפעה באמצעות טכנולוגיה. הרי כמעט בלתי אפשרי כיום לייצר מערכת טכנולוגית מורכבת שמבוססת על שרשרת אספקה מקומית בלבד. גם מדינות המערב וגם חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם תלויות ביצרנים, בספקים ובקבלני משנה, שפועלים בעשרות מדינות שונות. ברגע שהמערכת הפכה גלובלית לחלוטין – גם נקודות התורפה שלה הפכו גלובליות. וזה כבר מזמן לא תרחיש קונספירטיבי. נפטרים מהציוד עם הירידה מהמטוס. צילום: נוצר בג'מיני בשנים האחרונות העולם נחשף שוב ושוב לחששות סביב ציוד תקשורת, רכיבי חומרה ותשתיות רגישות שיוצרו במדינות שנמצאות במוקדי מתיחות גיאופוליטית. מדינות הגבילו שימוש בציוד של יצרנים מסוימים (לדוגמה, איסור שימוש בציוד תקשורת של חברת וואווי (HUAWEI) הסינית במדינות המערב), גופים ממשלתיים החליפו מערכות שלמות, וחברות החלו לבצע בדיקות עומק לשרשרת האספקה שלהן, לא רק כדי לבדוק איכות, אלא כדי לוודא ברמת סמך גבוהה שהציוד לא "טופל". מאחר שבעולם של היום, השאלה כבר אינה רק "האם המוצר עובד?", אלא "האם אפשר לסמוך עליו", וכאן נמצא השינוי הגדול באמת: סוגיית שרשרת האספקה עברה מהמחלקה התפעולית אל שולחן מקבלי ההחלטות. מנכ"לים, דירקטורים, רגולטורים וממשלות מבינים יותר ויותר שהסיכון הגדול הבא לא בהכרח יגיע מהאקר שיושב בחדר חשוך, אלא מרכיב שנראה לגמרי לגיטימי. כזה שנמצא עמוק בתוך המערכת, מתחת לרדאר, במקום שאף אנטי־וירוס לא יודע לבדוק. וזו גם בדיוק הסיבה שהעולם מתחיל לדבר במונחים של "ריבונות טכנולוגית". מדינות רוצות לדעת היכן מיוצרים הרכיבים הקריטיים שלהן, מי מפקח עליהם, ואילו מנגנוני בקרה קיימים לאורך הדרך. חברות טכנולוגיה נדרשות כיום להציג שקיפות עמוקה הרבה יותר לגבי שרשרת האספקה שלהן, ולקוחות, במיוחד במגזר הביטחוני, הפיננסי והתשתיות כבר לא מסתפקים בסיסמאות, הם רוצים ודאות. אלא שבעולם גלובלי, ודאות מלאה כמעט שאינה קיימת, ולכן התמונות של טלפונים נזרקים לפח אחרי ביקור במדינה זרה הן לא סיפור ביזארי. הן תמונת מצב. הן המחשה לכך, שהחשדנות הפכה לברירת המחדל של העולם הטכנולוגי. והנקודה המטרידה באמת היא: אם מדינות כבר לא סומכות על החומרה שהן מחזיקות ביד, המשבר האמיתי אינו רק טכנולוגי, הוא משבר אמון גלובלי. העולם לא יוכל להמשיך להתנהל על בסיס "יהיה בסדר" בכל הנוגע לרכיבים אלקטרוניים ולשרשראות אספקה ולכן כבר היום יש תהליכים רגולטורים שמנסים לעשות סדר בנושא. כפי שסייבר הפך בעשור האחרון לתחום שמחייב רגולציה, תקנים, בקרה ואחריות, כך גם שרשרת האספקה חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מתפיסת ההגנה הלאומית והעסקית. מדינות יצטרכו לדרוש שקיפות מלאה על מקור רכיבים קריטיים, חברות יידרשו לבצע בקרה עמוקה יותר על ספקים ותהליכי ייצור וארגונים יבינו שהשאלה איננה רק כיצד מגנים על הרשת, אלא כיצד מבטיחים שהטכנולוגיה עצמה ראויה לאמון. כי בעולם שבו מדינות כבר מפחדות מהחומרה עצמה, השאלה כבר איננה מי יפרוץ למערכות שלנו, אלא מי בנה אותן מלכתחילה. ואם לא נתעורר עכשיו להסדיר, לפקח ולבקר באמת את שרשראות האספקה הגלובליות, משבר הסייבר הבא לא יתחיל בפריצה, הוא יגיע מובנה מראש בתוך המכשירים של כולנו.   הכותב הוא מנכ"ל חברת באטמ.  

עופר לוינגר, סמנכ"ל הטכנולוגיות של ישראכרט, הודיע באחרונה על פרישתו מהתפקיד. זאת, בתקופה שבה החברה עוברת שורה של שינויים ארגוניים, כולל בהנהלה הבכירה שלה, שנעשים על ידי המנכ"ל החדש, איתמר פורמן. טרם מונה מחליף ללוינגר. לוינגר מונה לתפקידו ביוני 2023 במקום גיל טמיר, שמונה למנמ"ר הפניקס. לפני כן הוא שימש כמנכ"ל חברת הסייבר ווייט האט, שנמכרה ב-2021 תמורת עשרות מיליוני דולרים ל-EPAM האמריקנית. בעבר הוא אף שימש בתפקידים בכירים בנייס. לוינגר עבד במשך כמה שנים בבנק הפועלים. הוא הצטרף לבנק ב-2011, מיד לאחר שחרורו מצה"ל בתום כ-27 שנות שירות. תפקידו הראשון שם היה מנהל מערך המידע באגף הפיתוח של הבנק. ביוני 2014 קודם לוינגר לתפקיד ה-CTO ומנהל אגף התשתיות של בנק הפועלים. הוא החליף את אתי בן זאב, שמונתה לתפקיד מנהלת אגף הפיתוח, אחרי שאבי כוכבא קודם לתפקיד המנמ"ר. תפקידו האחרון של לוינגר בצה"ל היה מפקד יחידת התוכנה לשם, והוא סיים את השירות בדרגת אלוף משנה. לוינגר הוא בעל תואר ראשון בסטטיסטיקה ובמדעי המחשב מאוניברסיטת בר אילן, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. כחלק מהשינויים הארגוניים, המנכ"ל החדש של ישראכרט, שנמצא בתפקיד ארבעה חודשים, ביטל שתי חטיבות – האשראי והאסטרטגיה – וקבע שהן יאוחדו עם חטיבות אחרות בקבוצה. לוינגר סיים את תפקידו בישראכרט יחד עם גילה להר, סמנכ"לית האשראי, וגילי הוך, סמנכ"לית האסטרטגיה.

משבר הזיכרונות בשוק הצריכה הדיגיטלי עדיין עמוק ומשפיע מאוד על המחירים. אם מישהו חשב שההפניה של יותר ויותר קווי ייצור של זיכרונות לטובת הצרכים ההולכים ומתעצמים של ה-AI תגיע בקרוב לשלב של איזון ורגיעה, באה הצהרה ברורה וחדשה של קארל פיי, מקים ומנכ"ל Nothing – ומהדמויות הכי מוכרות ומשפיעות בשוק הטלפונים החכמים – והוכיחה שהשוק רחוק מאוד מרגיעה. במאמר שהעלה לחשבון שלו ברשת X סיפר, כי למרות שיצרניות רוצות כמובן לרכוש זיכרונות למלאי, המצב כרגע הוא שזה ממש לא עובד כך, אלא מדובר בשוק שבו אתה רוכש את מה שמקצות יצרניות הזיכרון, ואתה קונה את מה שאתה יכול, ובמחירים הנוכחיים. זה גורם לכך שהזיכרונות כיום, זיכרון העבודה יחד עם זיכרון האחסון, הפכו לרכיב הכי יקר בכל טלפון שמייצרים, ולמעשה לטענתו, ברוב המקרים המחיר שלהם הוא 50% ויותר מסך עלות החומרים בייצור כל מכשיר – הרבה יותר מהמעבד והמסך, גם אם הוא באיכות גבוהה. אחד המכשירים האחרונים שהשיקה החברה הוא Nothing Phone 4a, ולגביו סיפר פיי, כי מחיר הזיכרון הוכפל מרגע תחילת הת,כנון שלו ועד רגע ההשקה, ומאז הוכפל שוב. "פרסמתי זאת מוקדם יותר השנה. זה מתממש עכשיו, מהר מהצפוי. מחירי הטלפונים עולים, והם ימשיכו לעלות גם בשנה הבאה. מאז פברואר, טלפונים חדשים הושקו במחיר של עד 100 דולר יותר מקודמיהם", כתב פיי, והוסיף: "אם חיכיתם לשדרג מכשיר, הזמן הטוב ביותר היה אתמול. הזמן הטוב הבא אחרי זה הוא עכשיו. עונת המבצעים השנה לא תציע את ההנחות שאנשים רגילים אליהן".

כשהגעתי לקמפוס העיר של אוניברסיטת חיפה, ביום ה' האחרון, כדי לסקר את אירוע ה-פייקאתון (FAKE-ATHON) אליו הוזמנתי, המפגש הראשון היה עם הלוקיישן עצמו. ההאקתון, שכבר משמו ניתן להבין כי הוקדש לפייק ניוז, התקיים בפקולטה למדעי המחשב והמידע – שלוחה חדשה הממוקמת בלב רובע החדשנות בעיר התחתית של חיפה. בקומות 1, 4 ו-5 בבניין עמיר, שם התקיים האירוע, המרחב הרגיש יותר כמו חברת היי-טק שוקקת ומתקדמת מאשר כפקולטה יבשושית למדעי המחשב. ולא במקרה. ניכר שהעיצוב והאווירה במקום לא רק משדרים אקסקלוסיביות אינטימית, אלא כוונו בבירור כדי להעניק לסטודנטים תחושה מוחשית של התעשייה שאליה ייצאו בעתיד. האתגר: שחזור האמון הדיגיטלי האירוע, שהתפרס על פני יומיים, ב-10-11 ביוני, התמקד כאמור באחד האתגרים הדחופים ביותר במרחב הסייבר כיום: טכנולוגיית הדיפ-פייק (Deep-Fake), מניפולציות דיגיטליות ודיסאינפורמציה – שכולן בתורן פוגעות באמון הציבור, ומערערות את היכולת שלנו לזהות ולהבדיל בין אמת ושקר. לפיכך, מטרת ההאקתון חרגה הפעם מתחרות טכנולוגית גרידא; הוא נועד לייצר פלטפורמה המפגישה בין גורמי ממשל, אקדמיה ותעשייה, במטרה להכשיר את הסטודנטים להתמודד עם בעיות אמיתיות מהשטח.   View this post on Instagram   A post shared by אוניברסיטת חיפה | קמפוס העיר (@tech_campus_in_the_city) באירוע לקחו חלק כ-90 משתתפים, שנבחרו מתוך כ-150 נרשמים, והרכיבו יחד 19 קבוצות עבודה. לצד סטודנטים למדעי המחשב, מערכות מידע וסייבר, בלטו בין המשתתפים גם תלמידי תיכון מצטיינים מ"תכנית אתגר", שלומדים לתואר ראשון במקביל ללימודיהם. משפחת ברונפמן, שמעניקה חסות לתוכנית, פרסה את חסותה גם על האירוע כולו. באירוע בלט מייד ההרכב הדמוגרפי של המשתתפים – בתעשייה שבה קיים לרוב רוב גברי בולט, קרוב למחצית מהמשתתפים בהאקתון היו נשים. במקביל, הקבוצות הורכבו בחלוקה כמעט שווה בין סטודנטים יהודים לערבים, נתון שהמחיש הלכה למעשה כיצד עבודה משותפת ודו-קיום מייצרים קרקע פורייה ליצירתיות ופתרון בעיות מורכבות. ספרינט יצירתי תחת לחץ ההאקתון – שאופיין כ"ספרינט יצירתי" ואינטנסיבי בן יומיים- אמנם לא היה "לילה לבן" במובן של ישיבה רצופה סביב השעון, אך הלחץ והדחף להשלים את הפיתוחים לקראת ההצגה מול השופטים הורגשו היטב, וספק אם המשתתפים ישנו הרבה בלילה שהפריד בין ימי העשייה. המשתתפים התמודדו עם משימות מורכבות, ביניהן זיהוי דיפ-פייק בווידיאו בזמן אמת וניתוח תמונות שנוצרו על ידי AI. תכנית "הצינור" של רשת 13 אף הציבה בפני הסטודנטים תרחישי השפעה ציבורית מבוססי דיסאינפורמציה. במהלך העבודה זכו הצוותים לליווי מצד שורה ארוכה של נציגים ובכירים מהתעשייה, בהם נציגי אינטל, צ'ק פוינט, רפאל, יבמ, מטריקס, AU10TIX ומערך הסייבר הלאומי. חברת Base44 תרמה גם היא למאמץ והעמידה לרשות המשתתפים טוקנים לפעילות בשירותי ה-תכנות מבוססי ה-AI שלה, ואלו סייעו לקבוצות לפתח מודלים בקצב מהיר. הפתרונות הזוכים בסיומו של שלב השיפוט המותח, הוכרזו חמש קבוצות שהעפילו לגמר. ובסוף היום השני, בטקס מרגש נחשפו גם הזוכים: במקום הראשון, עם זכייה בפרס של 5,000 שקלים, זכתה קבוצת G18. היא יצרה את המיזם Catching con-artists ('לכידת נוכלים'), שהציג פתרון למאבק בהתחזות למשפיענים ברשתות החברתיות, במטרה להפחית הונאות ומידע כוזב. במקום השני, עם זכייה ב-2,000 שקלים, סיימה קבוצת G9 שהגתה ופיתחה את DeepGate – כלי המייעל את זיהוי הדיפ-פייק בסרטוני וידיאו ושמתאים את הצרכים לסביבות משתנות. אל המקום השלישי, עם זכייה ב-1,000 שקלים, הגיעה קבוצת G4 בזכות המיזם BiteBuster, המגן על בתי עסק מפני צרכנים המשתמשים בתמונות מזויפות במטרה לסחוט פיצויים והחזרים. לחמישיית הגמר הגיעו גם קבוצת G2 שהתמקדה בפגיעה במוניטין, וקבוצת G15 – שהורכבה כולה מסטודנטים בני החברה הערבית – אשר פיתחה כלים לזיהוי הונאות בתביעות של תאונות רכב. אירוע מורכב ואינטנסיבי בסדר גודל כזה אינו מתרחש מעצמו. מאחורי החזון, הארגון והעמדת הפייקאתון כולו על הרגליים ניצבה שדרה ניהולית ומקצועית מרשימה. מי שהובילו את המהלך מטעם האוניברסיטה היו פרופ' ריטה אוסדצ'י, דיקנית הפקולטה למדעי המחשב והמידע, אשר שילבה כוחות עם פרופ' עירית הדר, ראש המרכז לחקר סייבר, מדיניות ומשפט. יחד עם אנשי מערך הסייבר הלאומי, הן טוו את התשתית שאפשרה את החיבור המוצלח בין האקדמיה, הסטודנטים והתעשייה. על מלאכת ההפקה בפועל, התמיכה השוטפת במשתתפים וניהול הרישום ניצח במיומנות צוות ההאקתון, ובו בלט פועלה של מורן גרימברג, ממונת קשרי תעשיה של הפקולטה, אשר דאגה, יחד עם שאר הצוות, שהספרינט היצירתי יתנהל ללא דופי ויעניק לכולם את התנאים האופטימליים ליצירה. ואולם צריך לזכור כי מעבר לכבוד ולפרסים היפים, הפתרונות המגוונים והעבודה המשותפת שהוצגו בפייקאתון בחיפה מוכיחים כי השילוב בין מוחות צעירים ומגוונים לבין ניסיון מהתעשייה, הוא המפתח המעשי ביותר להתמודדות עם האיומים הטכנולוגיים של המחר. מהתבוננות בשופטים, בכירי החברות והאקדמיה, בהחלט ניתן היה להאמין שהתעשייה זקוקה למוחות הצעירים והיצירתיים האלו וכבר ממתינה להם בקוצר רוח.

ירון יהב, לשעבר מנמ"ר קבוצת הרכב סמלת, מונה באחרונה לתפקיד סמנכ"ל מערכות מידע בקבוצת הנדל"ן BST. כמחליפו בסמלת מונה דוד סולטן. ליהב ניסיון של מעל 30 שנה בניהול מערכות מידע, ולאורך השנים כיהן בתפקידי ניהול בכירים, בין היתר בנס טכנולוגיות, ביבמ, כמנהל מערכות מידע וטכנולוגיה ברמי לוי שיווק השקמה וכמנהל אגף מערכות מידע בעיריית רמת גן. יש לו ניסיון בהטמעה ובתפעול של מערכות ERP, סאפ ותשתיות, וכן בביצוע פרויקטים חוצי ארגון. יהב הינו בעל תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת בר אילן ובעל הכשרה מקצועית בתחומי המחשבים, מערכות המידע וניתוח המערכות. הוא זכה באות הוקרה כמנמ"ר מצטיין מטעם אנשים ומחשבים בשנים 2017 ו-2021. במסגרת תפקידו ב-BST, הוא יהיה אחראי על המשך פיתוח והובלת אסטרטגיית מערכות המידע והחדשנות של הקבוצה, חיזוק תהליכי הדיגיטציה, הטמעת מערכות מתקדמות, פיתוח יכולות BI ו-AI, שיפור תהליכים חוצי קבוצה ותמיכה בהמשך צמיחתה בכלל תחומי פעילותה. "נמשיך לקדם מהלכים התחומי הדיגיטל והחדשנות" יהב אמר כי "אני שמח להצטרף לקבוצת BST בתקופה של תנופה והתפתחות. טכנולוגיה היא מנוע עסקי משמעותי, והיכולת לחבר בין חדשנות לבין הצרכים האמיתיים של הארגון היא זו שמייצרת ערך. נמשיך לקדם מהלכים בתחומי הדיגיטל והחדשנות, לטובת חיזוק יכולות הקבוצה בעתיד". אליאס טנוס, מנכ"ל ומבעלי קבוצת BST, אמר כי "הניסיון שיהב מביא עימו בעולמות ה-IT, החדשנות והטכנולוגיה יסייע לנו להמשיך לחזק את יכולות הניהול, הבקרה והדיגיטציה בקבוצה, ולתמוך בפעילות העסקית שלנו בכלל התחומים". קבוצת BST הודיעה היום (ב') כי גייסה 400 מיליון שקלים בהנפקה שלה בבורסה בתל אביב, לאחר שמכרה 13.75% מהמניות. ההנפקה בוצעה לפי שווי חברה של כשלושה מיליארד שקלים.  

היום (ב') אנחנו מתבשרים על רכישתן של שתי חברות ישראליות, שתיהן בתחום אבטחת הזהויות, בסכום כולל של חצי מיליארד דולר. האחת היא אנטרו, שסיילפוינט האמריקנית רוכשת, והשנייה – אפונו, ש-1Password קונה. סכומי העסקאות לא נמסרו, אולם על פי הערכות בשוק, אנטרו נרכשת תמורת 200 מיליון דולר ואפונו – תמורת 300 מיליון. אפונו מציעה פתרון למשילות גישה (Access governance) של אנשים, מכונות וסוכני AI. הפתרון מבטל הרשאות קבועות, ובמקום זה שולט על מי שמקבל את הגישה למערכות המחשוב של הארגון, ודואג שזה יקרה בזמנים הנדרשים לכך בלבד, ואך ורק לצורך מילוי המשימות שעליו לבצע. כמו כן, הוא מנטר את הזהויות שקיבלו את הגישה, ומאפשר לבטל אותה באופן אוטומטי. החברה נוסדה לפני חמש שנים על ידי רום כרמל, המנכ"ל, בעבר עובד יחידת הסייבר במשרד ראש הממשלה, ואופיר שטיין, סמנכ"ל הטכנולוגיות, שהיה מהעובדים הראשונים של Logz.io. היא מעסיקה כ-50 עובדים בישראל וגייסה כ-55 מיליון דולר. עוד רכישה אנטרו סקיוריטי, שכאמור נרכשת על ידי סיילפוינט ב-200 מיליון דולר, מגנה על זהויות לא אנושיות בלתי מנוהלות בארגונים, כגון מפתחות API, טוקנים וחשבונות של שירותים שונים, ועל פרטי גישה. אלה נכנסו לארגונים בשנים האחרונות, עם ההתרחבות הגדולה של אימוץ שירותי ענן, תוכנה כשירות (SaaS) וסוכני AI אוטונומיים. הטכנולוגיה של אנטרו מאפשרת אוטומציה מלאה של זיהוי המתקפות והתגובה להן בזמן אמת. היא תשולב בפלטפורמת ה-Agentic Fabric של סיילפוינט, ותאפשר לה כיסוי מוכן לשימוש של יותר מ-1,000 סוגי זהויות לא אנושיות או סוכנים. כמו כן, הפתרון של אנטרו יאפשר לפלטפורמה של סיילפוינט גילוי של מעל 1,200 פרטי גישה, על פני 70 מקורות בארגון, בהם סביבות ענן, כלי מפתחים, צינורות CI/CD וסביבות SaaS, או עבודה שיתופית. היא אף תסייע למצוא את הקשר של הזהויות הלא אנושיות שהתגלו לגורם האנושי. אנטרו נוסדה ב-2022 על ידי איציק אלבס, המשמש כמנכ"ל החברה, ואדם שריקי, סמנכ"ל הטכנולוגיות. היא מעסיקה עשרות עובדים בישראל ובארצות הברית, וגייסה עד היום 24 מיליון דולר, מהם 18 מיליון בסבב האחרון שלה, שהושלם לפני שנתיים. בין המשקיעים בחברה נמצאים קרן ההשקעות של דל, סטייג' וואן ומשקיעים פרטיים בולטים כגון מיקי בודאי. עסקת הרכישה שלה צפויה להיסגר ברבעון השלישי של 2027.

אל על מצטרפת ליותר מ-20 חברות תעופה ותציע החל מהשנה הבאה את שירות האינטרנט של אילון מאסק, סטארלינק. כמו במרבית החברות, אל על תציע את השירות בחינם, בכפוף לתנאים שאותם היא לא פירטה. אמירטס, יונייטד איירליינס, אייר פראנס ועוד חברות תעופה כבר מציעות את השירות של סטארלינק בטיסות שלהן, ובאחרונה, גם אל על חתמה איתה על הסכם. בחברת התעופה הגדולה בישראל אומרים ש-"יוזמה זו מציבה את אל על לצד חברות התעופה המובילות והחדשניות בעולם, ומספקת חוויית טיסה פרימיום בסטנדרט הבינלאומי הגבוה ביותר". סטארלינק מפעילה מערך לוויינים מתקדם כדי לספק אינטרנט בפס רחב בטיסות, לאזורים מרוחקים, לאזורי מלחמה ועוד, תוך שהיא משתמשת בלוויינים במסלול לווייני נמוך (LEO). כמו האינטרנט על הקרקע, השירות שלה מאפשר לצפות ולהאזין בסטרימינג, לעבוד מרחוק ולצרוך שלל שירותים דיגיטליים. מערכת סטארלינק מאפשרת למאות אנשים להיות מחוברים לאינטרנט באותו תא שטח בעת ובעונה אחת. "לקוחות אל על יוכלו להישאר מחוברים ברציפות לאורך כל הטיסה, ולהנות מחוויית אינטרנט כמו בבית גם בזמן שהם באוויר", אומרים בחברה. מנכ"ל אל על, לוי הלוי, ציין כי "אנחנו ממשיכים להשקיע בשדרוג חוויית הטיסה ובמוצרים המתקדמים ביותר עבור לקוחותינו. שילוב טכנולוגיית סטארלינק במטוסי אל על מהווה צעד משמעותי קדימה, שמאפשר ללקוחות להישאר מחוברים באוויר, ליהנות מסטרימינג חי, ולהמשיך לעבוד ולתקשר בצורה חלקה וללא הפרעות".