במשך שנים, בכל פעם שהתקרבה עונת אירוויזיון, עיתונאי האירוויזיון הישראלים, ואני ביניהם כמובן, אצנו רצנו אל אתר Wiwibloggs כדי לקרוא בשקיקה מה הם חושבים על השיר הישראלי. מיד אחרי שהם פרסמו את חוות דעתם דיווחנו עליה, קישרנו אל הסרטון שלהם, והתייחסנו אליהם כאילו הם היו השופטים שמחליטים במו פיהם מהו השיר הזוכה לאותה השנה. הם היו "הקול הבינלאומי" של אירוויזיון בעיני התקשורת הישראלית. ראיינו אותם, ביקשנו את הניחוש שלהם לזוכה, התעניינו במה הם חושבים על הנציג הישראלי, וכל זה בלי שאף אחד מאיתנו עצר רגע לשאול: על סמך מה בכלל הם נחשבים סמכות? אז ב-2026, אחרי שלוש שנים של סיקור מוטה וחסר, אני שואל בקול. בואו נקפוץ רגע בזמן אל 2023. נועה קירל בליברפול, וויוויבלוגס קופצים בתאווה אל כל מיקרופון שדחפנו לפניהם, בכל סשן צילומים, בכל ריאיון. הם עצמם ניהלו מרדף אחרי המשלחת הישראלית, רצו כל פריים, כל הברה שנועה רק תסכים לתת להם. כל מה שהמשלחת דחפה לעברם, הם תפסו בשתי ידיים. ב-2024, כשישראל עדיין מדממת מ-7 באוקטובר וחטופים רבים עדיין מוחזקים בעזה, הם התרחקו במאלמו מעדן גולן ומישראל כמו מאש. הסיקור הפך חסר ומוטה, נציגי הצוות חתמו בעילום שם בנימוק של "שיקולי ביטחון", והציונים שניתנו לשיר הישראלי הוסתרו מאחורי אנונימיות פחדנית. ב-2025, סביב יובל רפאל בבזל, שהסיפור האישי שלה לא יכול להשאיר עין יבשה גם אצל האדם הציני והקר ביותר, הדפוס הזה נמשך.

לוק בסון, שביים סרטי פולחן עתירי תקציב כמו "האלמנט החמישי", רצה שוב להרגיש בן 19, אז ביים עם כלום כסף ובאמצעות אייפונים את "ג'ון וג'ון". ריאיון מרגש עם במאי שהוא קצת משורר

ערוץ 14 רודף אחרי אדם משום שהוא שוקל לחזור לפעילות ציבורית למרות שיש לו כתב אישום, אלקין שוכח מהביביסטים שקיללו את אשתו בבית - ועוד רגעים מביכים ששודרו השבוע

נפתלי בנט יצא ל"ליל ראיונות" בכאן 11, חדשות 12 וחדשות 13, וניסה להוכיח שהוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. הבעיה היא שכל הופעה כזאת מזכירה לצופים לא רק שהוא מוכן להתייצב, אלא גם שהוא עדיין מרואיין פחות טוב מיריבו. לפעמים המציאות עובדת טוב יותר מכל מסר בקמפיין

בבית המשפחה שבמרכז הסיטקום המפורסם משנות ה-70, מבקרים מוזנים לשבת על הכיסאות וגם לפתוח את המקפיא. "זה מוכר באופן מוזר - כמו פנטזיה שקמה לחיים", אומר כריסטופר נייט, שכיכב בסדרה

סרטו זוכה האוסקר של הבמאי על הפיזיקאי הנודע עמד על שלוש שעות ארוכות. האפוס החדש שלו יהיה קצר יותר

לירון טופז התחיל כאנימטור זוטר לפני שטיפס לצמרת אולפני דרימוורקס. עכשיו, רגע לפני שיציג סרט חדש בטרייבקה, הוא מספר על האתגרים שמציב עידן ה-AI, התסכול מהחרם על היוצרים הישראלים והטראומה ההיא, שאולי סללה את דרכו

סרטה הראשון כבמאית של רבל ווילסון היה אמור להיות חגיגה צבעונית, אך הפך לסכסוך משפטי סוער עם טענות להטרדה מינית, הכפשות וראיות שנעלמו. כוכבת הסרט תובעת את ווילסון, טוענת שגנבה לה תמונת עירום ועד כה הסרט תקוע. ואיך המיליארדר היהודי לן בלווטניק קשור לכל זה?