הסרט התיעודי NAZA (נז"א, נזק אגבי) מאת הבמאים יובל אברהם ורחל שור הוקרן אתמול בפסטיבל ונציה, וזכה ל-24 דקות של מחיאות כפיים. הסרט מציג עדויות של 24 חיילים וקצינים בצה"ל, ולפי היוצרים הוא מציג את "המערכות שמאחורי ההרג ההמוני המחושב של פלסטינים בעזה בידי ישראל". הסרט מבוסס על תחקירים, שחלקם פורסמו במהלך שלוש השנים האחרונות על ידי יובל אברהם ואחרים. אברהם ושור, שניהם זוכי האוסקר על הסרט "אין ארץ אחרת" (2024), הסבירו מה הניע אותם לעשות את הסרט, בטור שכתבו באתר שיחה מקומית: "עשינו אותו מסיבה אחת עיקרית, מתוך הבנה שעדויות של חיילים וקצינים בצבא שהשמיד את עזה יהפכו את ההכחשה של הפשעים לקשה יותר. ההכחשה הזו מאפשרת לפשעים להימשך, ולכן יש ערך רב בפרסום העדויות האלו. זה סרט על מערכת. הוא לא עוסק בפשעי מלחמה נקודתיים, אלא בפקודות, בדפוסי פעולה, במדיניות ולא בחריגות ממנה".

"כמו כל מי שחי בישראל, השבעה באוקטובר תפס אותי לא מוכן. הילדים חזרו מהבסיס וכולנו היינו יחד בבית. אם להודות באמת, לא הבנתי כלום. לא הבנתי מה קורה. התעוררתי מאוחר והייתי בטוח שזו עוד התקפת טילים, אז הכול בסדר. אם צריך נכנסים לממ"ד ומחכים", משחזר המוזיקאי רן אלמליח. חבריו ל"כנסיית השכל" חיים בתל אביב, והוא ומשפחתו מתגוררים בקיבוץ דורות שבעוטף, במרחק לא רב מדי מהדי הפיצוצים. "ואז התחלתי לקבל טלפונים מחברים בקיבוצים ליד הגדר. הם ישבו בממ"ד ואמרו ששומעים ערבית בחוץ, אבל כולנו חשבנו שאלה מקרים בודדים שתכף יסתיימו. חשבתי לנסוע ולהביא אותם אלינו, אבל פחדנו לצאת מהקיבוץ. בדיעבד, זה היה מעשה נכון כי לא הייתי מצליח לחצות את שדרות". שלושה ימים אחר כך המציאות החלה לחלחל. אלמליח השקה את גינת הבית בקיבוץ שהתרוקן מרוב תושביו, ולפתע נשמעת ירייה מטווח קרוב. "לא לקחנו הרבה. פשוט לבשנו בגדים, לקחנו את הכלבה וטסנו". באופן אינסטינקטיבי הכיוון הוביל את המשפחה דרומה, לאילת. במשך שעות ישבו על החוף מבלי לדעת לאן ללכת ומה לעשות, כי בתי מלון מסרבים להכניס לשטחם כלבה גדולה. כשנמצא הפיתרון שהתה המשפחה באילת במשך שלושה שבועות עד למעבר למשך מספר חודשים לקיבוץ רמת רחל.

ריאיון פייק עם הפצ"רית-לשעבר? קונספירציה של השמאל! בערוץ שמיטיב לשרת את נתניהו הבינו שלא משנה כמה צופים בך, אלא כמה באז אתה מצליח לעורר