הגשם שכבר נותן הופעת בכורה דורש תבשיל מחמם שמתבשל שעות, רצוי כזה שמחזק את הגוף בתקופה שגם ככה מועדת לפורענות. אלרן שרפלר ממסעדת עזורה עם מתכון חורפי במיוחד למרק רגל וגרגרי חומוס

עידון ואיפוק בפרי, נוכחות תיבול משמעותית והימנעות ממוחצנות; אבי אפרתי מבסוט מיינות יקב כישור

פאפא ג'ונס משיקה טעמי פיצות חדשים, פיצה האט חוברת לגיא גמזו ומשיקה פיצה מאק אנד צ'יז, קרמוגית מתחדשת במילוי בייגלה, והבסט-סלר של צ'יטוס סוף סוף נוחת בישראל. טעמנו את כל מה שחדש על המדף

אחת מתופעות הלוואי המדוברות של הקורונה היא אבדן חוש הריח. בעולם טעימות היין, בו אני עסוקה חלק נכבד מימיי ולילותיי, החוש הזה ממלא את התפקיד החשוב ביותר, ובעצם לא ניתן לשפוט או לייצר יין כשחוש הריח פגום. כל זה הוביל אותי לבדוק מהו בכלל חוש הריח, מה אומרים עליו המדענים והחוקרים, ואיזה תפקיד הוא ממלא בחיינו ובאופן בו אנחנו חווים את העולם הסובב אותנו בכלל, ואת עולם היין בפרט. כשמזון או משקה מסוימים נעימים במיוחד לחכנו, זה קורה בזכות הטעם, אך אפילו יותר מזה, בזכות הריח. ריחות מעלים אצלנו זיכרונות של חוויות עבר, טובות או רעות, ומאורעות או מקומות בעלי משמעות רגשית חזקה עבורנו, יותר מכל גירויים חושיים אחרים. כל חובב ספרות ואוכל מכיר את התיאור מספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", על איך טעמה של עוגיית מדלן טבולה בתה מעורר בו שמחה אדירה וזיכרונות מילדותו. אמנם פרוסט מדבר על טעם ולא על ריח, אך אנחנו יודעים כבר שחושי הטעם והריח קשורים זה לזה קשר הדוק. אצל מי שחוש הריח פגום, גם חוש הטעם לוקה בחסר, ואנחנו חשים זאת היטב בעולם טעימות היין.