הממשלה מינתה את מירי רגב לשרה האחראית וממשיכה בשלה. ניתוק היא מילה עדינה ולכן לא נותרה לנו ברירה ואנחנו ממשיכים ומתפצלים. לקראת ציון השנה ליום הנורא זה מרגיש שהגענו למצב של שני קווים מקבילים שכידוע לעולם לא נפגשים

ראש הממשלה לא רוצה ברעת מדינת ישראל ולא ברעת החטופים ומשפחותיהם - הוא פשוט לא יודע להתנהל ולא יודע להתגבר על כשליו הפנימיים. הוא צריך לצאת מחיינו בצורה מסודרת, דמוקרטית ומהירה. ואם נשבור את הכלים - תישבר גם המדינה

הדם עוד לא יבש, 109 עדיין חטופים, הצפון ננטש והדרום חרב - ובחוצפה מרקיעת שחקים, כאילו ביקום מקביל, עורכים בצה"ל טקס עם מאות משתתפים, כיבוד ותזמורת צה"ל להחלפת ראש אמ"ן. והטקס המנותק הזה רק מעיד ומחזק את ההרגשה כי מה שהיה הוא שיהיה

אם אנחנו רוצים שאנשים טובים יבחרו בשליחות קשה, כפי שעשה ראש אמ"ן היוצא חליוה, אסור לנו לנטוש אותם גם כשהם כושלים. גם משום כך אנחנו חייבים דווקא בשעות אלה לזכור ולהזכיר שחליוה לא ביקש לחולל רע. להפך. הוא בא לעשות טוב ובמשך קרוב ל-40 שנים הוא אכן עשה זאת, ובגדול - לטובת כולנו 

ממשלת ישראל, כמה מצער, מתארגנת על טקס ממלכתי שאיש אינו זקוק לו בעודה בורחת באמוק מוועדת חקירה ממלכתית. זה כל כך לא מפתיע, וכל כך מזקק את אופיין של הממשלה ושל מפלגת השלטון

מה עושים עם 20 מיליארד דולר במערכת הביטחון? הרבה קונספציות צריכות להשתנות בעקבות המלחמה - וגם בנושא חלוקת המשאבים אסור לנו להישאר בקונספציות הישנות

מהרגע שבו הפכה קמלה האריס למועמדת הדמוקרטית לנשיאות, לפני רק קצת יותר מחודש, הקהל העצום שמשכה לעצרות הקמפיין גם הדהים את מי שחשבו שהיא לא מספיק טובה, וגם הזכיר את עלייתו של אובמה

חיילים נהרגים, חטופים נמקים וכולנו מאבדים את האפשרות לחיים נורמליים. המטרה של סינוואר מאז אוקטובר היא להתיש אותנו עם חיים בלתי נסבלים. כשעזה ממילא ממוטטת