כשהמציאות אינה מתיישבת עם האשליה - מנהיג חזק ומרחיק רְאוֹת, שאויבינו מורתעים מפניו - וכשהפער ביניהן בלתי ניתן להסבר רציונלי, פונים אל הלא-רציונלי. אל תיאוריות הקונספירציה ואל מחוזות הטירוף

כל הימים שמאז 7.10.23 ועד 7.10.24 – אותו יום הם. מכנים את זה "פברואר" ו"יולי" רק כדי לשמור על מראית של סדר בחיים המתקיימים בצל אותה שבת. היום ההוא לא "עבר" כי אם עבר מתמשך. ואיך זוכרים משהו שעדיין לא הסתיים?

אנחנו נכנסים לתקופה ארוכה של טקסי אבל קטנים וגדולים. החל מהערב, יתקיימו אזכרות לציון 11 חודשים לנרצחים בטבח שמחת תורה. אחריהן תגענה אזכרות השנה, וחגי תשרי יתקיימו בצל האובדן. החודש הקרוב דורש מכולנו לנהוג בעדינות ולהתעלם מרעשי הרקע כדי להתמקד בשיקום ובהחלמה של המשפחות, והמדינה

הזדמנות אסטרטגית נדירה שנקרתה בדרכנו מחייבת התייחסות למתקפת חיזבאללה כאילו הצליחה. צריך להקריס את הכלכלה האיראנית, והעם יפיל את שלטון האייתוללות

נדרש שינוי דרמטי בתפיסה האסטרטגית לניהול המלחמה: לא עוד מגננה בצפון, אלא הפיכת הגבול עם לבנון לחזית עיקרית. האם לפנינו הזדמנות היסטורית לשינוי פני המציאות הביטחונית מול חיזבאללה לדורות?

בין שעוני החול של הפצצה האיראנית, תחילת עדותו של נתניהו והבחירות בארה"ב, ישראל נכנסת לתקופה קריטית לעתידה הביטחוני והכלכלי - ולראשונה בהיסטוריה מנהל אותה אדם שאי-אפשר לסמוך עליו