הצורך להכריע בין כתלי בית המשפט האם התינוקת שייכת להוריה הביולוגים או להורים שגידלו אותה הוא אחד מאותם מקרים שהכלי השיפוטי מוגבל מלכתחילה ביכולתו לעשות בהם צדק. כל שאפשר לדרוש מהמשפט הוא לא לעשות נזק. לא בטוח שזה מה שקרה כאן

כשמכריזים תחת כל מיקרופון רענן עד כמה צה"ל אינו מספיק חזק: זה לא מומלץ. הצבא דורש שיפור? אדרבה - אבל בשושו

דוח מידני משתלב היטב בשורת מהלכיו הכוחניים של השר אמסלם, שבאצטלה עדתית חותר לקדם את הרחבת מפעל הג'ובים למקורבים

המצב הנוכחי מסוכן. ריכוז כוח שלטוני עצום בידי גורם אחד נוגד את העקרונות הרצויים של הפרדת רשויות בדמוקרטיה הליברלית. מוסד היועץ הפך למרכז כבידה שלטוני, סופח-כול, באופן שאין דומה לו בתיאוריה ובפרקטיקה הדמוקרטיות המקובלות

כל כך הרבה אנשים מרשים לעצמם להגיד מה נכון או לא נכון בפרשה הזו. מה בריא לילדה, מה הוגן להורים ומה צריכה להיות ההחלטה הסופית. אבל בדיוק ברגעים שבהם אנחנו שוב נותנים לרגשות שלנו להתחזות לעובדות ולנתונים, חשוב שנגיד לעצמנו: אנחנו לא באמת יודעים מה נכון, אף אחד לא יודע

בראשות הוועדה הממלכתית לאסון צריך לעמוד נעם סולברג. לצידו צריכה לכהן דפנה ברק-ארז. את הסמכות הביטחונית יכולים לתת רב-אלוף במילואים גבי אשכנזי ואלוף במילואים גיורא איילנד. ועדת החקירה הממלכתית תהיה זקוקה גם לחבר כמו יושב ראש רפאל יובל שטייניץ

בעל בית לתחום התודעה – טרם מונה. אגף תודעה שינהל את מימד המידע והלחימה בו, שיפקד ישירות על גופי הליבה בתחום, ויהיה בעל סמכות מקצועית בנוגע ליתר – אין בנמצא

מופע הטיהורים האישיים של טראמפ נגד מתנגדיו, הריסוק הברוטלי במנגנוני הממשל הפדרלי, החיזור מול פוטין, הפניית העורף לאוקראינה והדיבור על סיפוח קנדה וגרינלנד - כל אלה מזכירים הכתרה של קיסר, לא השבעה של נשיא