ממשלת ישראל מעדיפה, כך נראה, חזרה ללחימה, אך ממשיכה לנופף בסיסמאות לפיהן ניתן גם למוטט את שלטון חמאס וגם לשחרר חטופים. זאת במקום לומר לציבור את האמת הקשה ולפיה אפשר לבחור רק באפשרות אחת

הבינה המלאכותית יכולה לחקות אמפתיה, אבל היא לא יכולה לחוות את השברון בעיניים של אם שאיבדה ילד, את הרעד בקולו של קשיש שמספר על הרגע בו פגש את אשתו לפני 50 שנה, את המורכבות הרגשית של חיים שלמים

כבר מעל עשור מדברים על הקמת רשות לאומית למלחמה בעוני. וכשסופסוף הדבר עומד לפתחה של ועדת העבודה והרווחה, מסתבר שכמו תמיד, יש מי שרוצה לגזור קופון ולדאוג למגזרו על חשבון אחרים

אפשר לומר שזה קצת שיגעון, אבל רעשי המלחמה משפרים את תחושת הביטחון הרבה יותר מציוץ ציפורים שחותך את הדממה. כל מי שראשו על כתפיו מבין שיום של שקט בעזה משמעותו שיקום חמאס