ישראל התנדנדה לאורך שנים בין זהותה כדמוקרטיה השואפת להפוך למדינה ליברלית מתוקנת - "אור לגויים" , לבין הרצון לדבר בשפת הכוח, שהיא לכאורה השפה היחידה המובנת לסביבתה הגיאוגרפית במזרח-התיכון. עתה, לאחר מאבק ארוך נפלה הכרעה

למרות עמידתם האיתנה של התושבים על אדמתם, ולמרות שהציגו למדינה פתרונות תכנוניים חלופיים השומרים על זכויותיהם ומאפשרים פיתוח – המדינה התעקשה לעקור אותם

שנים ארוכות הורגלנו לדמות הלוחם שלא נשבר, ששומר את הסודות בבטן. שורדי השבי ממלחמת יום כיפור שתקו מרוב בושה, אבל רום, קית' וגיא בחרו אחרת. כשהם עומדים בפריים-טיים ומדברים על האלימות המינית שעברו, הם לא רק משקמים את עצמם – הם משחררים דורות של גברים מההשתקה

בניגוד לבכירי צה"ל בדרום שלא העריכו נכונה את יכולות חמאס, בצפון כולם הכירו היטב את מוכנות חיזבאללה לכיבוש הגליל. המערכת הצבאית חייבת לבחון את אחריותם של הקצינים הבכירים שאיפשרו זאת

הזיכרון המיוחד של ראש הממשלה, זה שנוטה לכבות בחדרי חקירות ולהידלק במצבים פחות מעיקים, סיפק אנקדוטה מעניינת בישיבת הממשלה שנערכה אתמול